Ethos’s
כולם עדיין עובדים לא כי הם רודפים אחרי העבודה, אלא כי העבודה רודפת אחריהם. התופעה שהיא חלק מהתרבות שלנו במדינה - חוסר כבוד לבני אדם בכלל ולאו דווקא לאמנים - רצון לחפש דם ולשמוח לאיד. התרבות הזאת חייבת להשתנות במיוחד אחרי ה-7 באוקטובר. זה נכון לצערי. צריך לכבד את אנשי המקצוע ולתת להם את הקרדיט על מה שהם עושים ועוברים. יש בתקשורת אנשים שמתפרנסים מלפגוע בפרנסה של אחרים. מה שיש להם למכור זה לייצר דם, לזלזל באחר ולהתעסק בחדשות צהובות-טבלואידים ולא בפן המקצועי. שליחי התרבות משפיעים על דעת הקהל. צופים, מאזינים וגם בעלי ממון נופלים לרשת של שליליות. יש פה עניין של ביצה ותרנגולת. אף אמן לא אומר לעצמו: 'אני אעשה פה כמה חודשים ואלך להרפתקה אחרת'. כולנו רוצים לבוא לכמה שיותר הזדמנויות כי כך אתה יכול להנחיל את הדרך שלך .גם אם אצטרך לעבור תקופות קשות יחד עם המערכת. לצערי, לא כל מערכת מצליחה להתגבר על הלחץ. איפה שנתנו את האוויר והחמצן וחשבו שאמן הוא הפתרון ולא הבעיה - זה הצליח. קהל שנסחף אחרי תקשורת עוינת. אני נמצא במקום טוב שמתאים לי, אני מוכן להשאר לכמה שנים. זה יעזור לי להביע את האני מאמין שלי, הרבה יותר מאשר אם אעבור כל שנתיים דירה ואגיע למדינות חדשות עם מטרות שונות ומשונות. זה מאוד קשה לנדוד.יש מילה אחת שמתארת את זה: ריקנות. פעם היו 'אמני בתי קפה', מעבירים זמן ויושבים בקפה. היום אמן זה 24/7. הראש שלי עובד גם כשאני עם המשפחה או לפני השינה. כשזה נקטע, אני יורד לאפס הכנסות ממלא את עצמי שבוע-שבועיים בדברים אחרים, אבל מי שמתעסק באומנות מכיר זאת, בוערת בי העשייה. יש אמנים שממלאים את הריקנות בעבודה בתקשורת או בדברים אחרים, אבל שום דבר לא משתווה לריגוש של היצירה. הריקנות הזאת גורמת להרבה אמנים לקחת גם תפקידים עם כובעים אחרים ומשתנים עם הזמן לא?. �זוגיות זה לא 'הישג סקסי' למרות שזה נראה ככה, גם כשישבתי בבית, לא קפצתי על כל עבודה בשוק החופשי. סירבתי להצעות שלא התאימו לי. אני לא מצטער על שום החלטה. הלכתי למקומות שאנשים פחדו להתקרב אליהם. חוויתי הכל מהכל ואני מרגיש שכל פעם שהגעתי הצלחתי. פוטרתי שלוש פעמים - פעמיים בגלל סיבות מקצועיות של חוסר סבלנות ופעם אחת בגלל התערבות מקצועית.אמרו עליי: ׳הוא לא מקשיב ולא יישאר פה עוד הרבה זמן '. שמי שהתחיל את מחול שדים בשיחות יומיומיות. אנשים שלא בתוך המערכת אמרו לי ללכת או יפטרו אותי כי נעולים עליי. עברתי חודשים לא קלים וכאמן צעיר החלטתי ללכת נגד כל העקרונות שלי. קיבלתי שיעור חשוב לחיים: 'תמות עם האמת שלך ולא עם האמת של אחרים'.
וישנו פתגם האומר :׳צרות של אחרים׳.
ההתנהלות הקולקטיביזם מייצרת המון קשיים. חסר לי המון דברים ביומיום ואני חושב שיש להם משמעות גדולה וזה גרם לי ללא מעט ויכוחים.
לשמור על בריאות נפשית בגוף בריא אם בנטילת תוספי מזון, חדר כושר, ארוחות גיבוש, לדעתי, כדי להישאר ברמות הגבוהות, ההתנהלות שלי חייבת להשתנות, אבל יש פה 'בעיה'. הבן אדם -מצליח בדרך שלי כבר שבע שנים וקשה לי לשנות דברים בצורה דרמטית. זו הדרך שלי והיא גורמת לי סיפוק מעבודה -אך גם להיות יותר קשה וכהה חושים ברגעי אסון .
זהו מנגנון הגנה כאשר אני מתקדם מהתדמית שדיברנו עליה,לא התעסקתי בזה. לא הייתי בעזה וגם לא בישובי העוטף מה שכן, אילולא הייתה לי משכורת אחרת בשכר יותר גבוה ,התלבטתי מאוד האם לעזוב לארץ אחרת. התלבטתי אם אני מסוגל לעשות את קפיצת המדרגה ולעזוב את ישראל, תוך כדי שאני בתהליך של מחשבות בנושא, גרם לי להישאר. שיניתי מחשבה. יש המון דברים טובים לחיות בתל אביב, דברים שאין במקומות אחרים. זה נותן שקט ומוריד לחצים מיותרים. רציתי לבנות בית וסטודיו בצלמי וכך היה . מיתוג ופרסום ברשות הרבים בתקשורת ,מתפרנסים מלפגוע בפרנסה של אחרים, הייתי אמור לזוז אל מאחורי הקלעים.במקום זה הרגשתי שירו בי והלכתי לאחור. המחויבות שלי למקום לא יורדת מ-100 אחוז. גיל הוא וואן מן שואו. אין מערכת ניהולית. כל דבר שאני צריך, עובר דרך , מסעות בזמן ועוד בשפות שונות , אני יכול להגיד לך שאני בתוך המערכת, כן אמרתי שיום אחד בחיי הבוגרים אגיע לשם וטפטפתי את זה לסובבים אותי. אמרתי להם שיש לי פוטנציאל להגיע למקומות שהם לא חולמים, אבל כלפי חוץ, ניסיתי לא לגרום לדברים לצאת מפרופורציות רק טיפש טועה פעמיים. אין נביא בעירו הכוונה בעיר המוצא שלי צפת .יכול להיות שטעיתי. נתתי לאמוציות להשתלט עליי, הייתי צריך לנסוע בדרכים לא דרכים באמת הגעתי להצלחות לא מבוטלות. אני איש מערכת. ואני לא קורבן של המעשים שלה. שתבין, לא תמיד היו לי בעיות, כי זה לקח אותי למקומות של עייפות, שחיקה וחוסר תמרון. אין לי בעיה ללכת בדרך של מטריאליזם או פטרון , לגיוס משאבים ותקציבים אם הוא/היא איתי בדרך במסע ולא רק בטוב לבב והבטחות ,אני שמח לומר את זה. אני חוזר ומסכם : כל מעמד של האמן המיוסר וחוסר המחשבה שלי , לשמחתי שלי, יש לי חברים וידידות טובים כמו משפחה, לעיתים אני מאבד את זה ושוכח את שנתברכתי ו ׳לא רואה בעיניים׳. כאשר אני חושב שיש משהו לא נכון, אני יורה שלשות.
להיות עצמאי זהו ההישג בילתי נתפס-השלם עלה על סך חלקיו. בחיבור שעשיתי, בתגובה לכך שיש לי המון, חיי בשקט ובשלווה ושיש לעולם טוב לב, אף אחד לא ספר אותי, והכל עבד לטובתי. אני לא שופט אף אחד. אני מאוד עצמאי כלכלית ומאוד משפיע באישיות שלי. אם אתה לא מאמין זה לא יקרה. אני מאמין במניעה. לא לחכות שיקרה אסון, אלא ללכת קדימה ולגרום ליריב גם להזיע. על מנת שאני לשפר ולהשתפר. מבחינתי, אני אמן לגיטימי, כל מה שעברתי עד עכשיו נתן לי כלים לעבוד על חיים שלווים נוחים ובחירות חופשיות שנשאו את פרי עמלי, ייתכן והכל יכול להיות. הנפש שלי שרוטה, מאירועים קיצוניים ,בעברי, כאשר לא הייתי חדור מטרה .אולי הייתי צעיר מדי להתמודדות עם המצב הנפשי בתוך החלטות שלקחתי פסקי זמן, בפרידות עצובות מבנות זוג משום נכנס הרבה אגו לקשר.יש דברים שהם מעבר להחלטה לגיטימית,למדתי מטעויות עבר,כיום אני כבר לא מופתע מכלום, מקבל כל מה שקורה. פיטרו אותי בחוסר כבוד. זה לא גיל הקטן שלא עשה כלום , שמתעצבן וחי מאפקט העדר של 'יאללה לפטר'. מינוף זה היתרון שלי, אהדת הקהל איחדה אותי עם מימוש הפוטנציאל האישי למדתי שיעור לחיים. ביום שאני ארצה לרצות אחרים, זה היום שבו אפול. אני מתכוון לעשות את הכי טוב בשביל הקרובים לי ולהצליח בדרך שנכונה לדרך שלי. זו לא חוכמה לרצות את הפרשנים. חוויתי המון קשיים וזה הדבר היחיד שעוצר אותי -רוצה להתקדם למקום שבו תנאי העבודה יהיו טובים יותר? אין לי הצעה אחרת. אני לא הולך ובודק. כרגע המחשבות היחידות הן אם אני מסוגל לעשות קפיצת מדרגה מבחינת התנהלות כי מקצועית אני בטוח שכן. כן,גם אני רוצה לדחוף קדימה, לשפר ולהשתפר. מבחינתי, אני אמן לגיטימי לכל גלריה באשר היא תהיה ממוקמת. אני סתגלן, הוכחתי שאני יכול לשחק , כישרון אותו אני אקח , כקרדיט .
כאשר הייתי חלק אינטגרלי של הצלחות בלימודים ותרמתי הרבה להשגת היעדים, שאלת השאלות: יצאתי או לא יצאתי מהארון? �אני צוחק, לא!
מכיוון שכאשר המוביל את הדעה, יש שתי אפשרויות: איך אומר שאין אמנות בכלל?, או שאני מעביר את התואר לאמן אחר ומייצר שם אחר.
עכשיו ברצינות, אמרו שאין פרסום רע, זה כבוד שהשם שלי שם. האם אני חושב שהתופעה הולכת להיעלם? �לא.
אני לא נגד פיטורים ולפעמים צריך לפטר כדי לשנות אנרגיות, אך לצערי, הרבה פיטורים גם הם תוצר של אי עמידה בלחצים.
העובדות מראות שרוב החילופים לא היו מוצלחים.
לא שווה לנסות לזייף ! את רחשי קהל הצופים
לידיעת הקוראים והקוראות, אתם מבינים זאת ללא דופי.ללא רבב.
תודה.
גילוס